גזר דין בתיק ת"פ 25046-08-12

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין. ואלה המעשים: ביום 10.8.2012 בצהריים התפתח ויכוח בין הנאשם ובין האחים ג'וני וגרייס משרבש, שבבעלותם חנות מול ביתו של הנאשם ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים. הויכוח נסוב על חניית קטנוע אשר ברשות הנאשם בסמוך לחנות. הנאשם עלה במדרגות המובילות לביתו ונגע ברגלו בסחורה שהייתה במקום והפילה לרצפה. ג'וני התקרב לעבר הנאשם וזה הגיב ובעט בפניו של ג'וני ובתגובה משך ג'וני את רגלו של הנאשם, גרר אותו על המדרגות, יחד עם אחיו גרייס והחלו להכותו, דבר שגרם לו סימנים כחולים ואדמומיות באזור העין וכאבים בגבו וכתפו. השכן יואקים הפריד בין הצדדים, עלה עם הנאשם לביתו וניסה להרגיעו. הנאשם דחף את יואקים, עלה לגג הבית, צעק, קילל והשליך אבנים גדולות לעבר הרחוב וגרם נזק לשני שולחנות. יואקים עלה לגג והוריד את הנאשם לתוך ביתו. זמן מה לאחר מכן יצא הנאשם מביתו ודקר את ג'וני במותניו באמצעות מכשיר חד. הדקירה גרמה לג'וני קרע בכבד והוא נזקק לניתוח ולחמישה ימי אשפוז בבית החולים. בבטנו של ג'וני נותרו שתי צלקות בולטות. האחת באזור הדקירה והשנייה כתוצאה מהניתוח.

2.         במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תעתור למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, וב"כ הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

3.         הנאשם, יליד 1976, רווק, התגורר עד לאירוע עם אמו ואחותו ועבד כפקיד קבלה בבית החולים הצרפתי בשיח ג'ראח, עברו נקי. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, למד חשמלאות בניין, עבד 7 שנים בתחום זה ולאחר מכן בעבודות אחרות, וזמן קצר לפני מעצרו התחיל לעבוד בבית החולים הצרפתי. עבודה זו הופסקה בשל מעצרו ומעצר הבית. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו האימפולסיבית של הנאשם באירוע דנן אינה אופיינית לו. אורח חייו בדרך כלל נורמטיבי, אין דפוסי אלימות, אולם במצבי לחץ וכאשר קיימת תחושת איום, הנאשם עלול להגיב בצורה חריפה וזאת לנוכח דימויו העצמי הנמוך. בתקופת האירוע הנאשם טרם התאושש ממות אביו מספר חודשים קודם לכן וגם בשל כך התקשה לווסת את רגשותיו. שירות המבחן ציין כי להליכים המשפטיים ישנו אפקט הרתעתי משמעותי וכי הנאשם חושש ממאסר בפועל, גם בשל חשיפה נוספת לחברה העבריינית (היה עצור מיום 10.8.2012 עד יום 5.9.2012). שירות המבחן המליץ לשקול הטלת ענישה של מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי, או לחלופין מאסר בפועל לתקופה קצרה.

הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו, הביע צער וחרטה, הגיע לסולחה עם המתלונן ומשפחתו שילמה סכום של 10,000 דולר ועוד 5,680 ש"ח להוצאות בית החולים.

4.         ב"כ המאשימה עמדה על נסיבות האירוע, ויכוח שהפך לאלימות ביוזמת הנאשם ונמשך באירוע דקירה שארע זמן קצר לאחר מכן. למתלונן נגרם נזק חמור, ניתוח, אשפוז, צלקות וכאבים מתמשכים. מדיניות הענישה הנוהגת הינה מספר שנות מאסר (הוגשה פסיקה) עקב הצורך החברתי להתמודד מול נגע האלימות. הערך החברתי המוגן הינו שלמות הגוף ושמירת החיים. מתחם הענישה הינו בין 54-24 חודשי מאסר. לקולא ציינה את העבר נקי, ההודאה ונסיבות חייו של הנאשם, לפיכך עתרה לעונש מאסר ברף התחתון, קרי 24 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי ופיצוי.

5.         ב"כ הנאשם טען כי נסיבות המקרה מיוחדות, שכן הוויכוח החל על-ידי ג'וני והנאשם הוא זה שהוכה ראשון על-ידי שני האחים משרבש. הנאשם אומנם הגיב בדקירה אך הבין מיד כי טעה ופנה למשטרה. מדובר באירוע לא מתוכנן וספונטני. הסנגור עמד על כך שלמרות שג'וני ואחיו נקטו באלימות, לא הוגש נגדם כתב אישום. לנאשם נסיבות מקלות רבות: עבר נקי, הודאה מידית, משבר משפחתי עקב מות אביו ומחלת אמו. מדובר באדם רגיל, נורמטיבי שמעד מעידה מקרית וחד פעמית, והתקיימה סולחה המלמדת על הכרה, חרטה וצער. הסנגור הדגיש כי תקופת המעצר שנמשכה קרוב לחודש לימדה את הנאשם לקח מר, כמו גם מעצר בית מלא במשך שלושה חודשים נוספים ומעצר בית חלקי מאז.

לעמדת הסנגור, אף אם רמת הענישה המקובלת הינה מאסר בפועל, הרי שהנסיבות המיוחדות מצדיקות גישה חריגה. נאשם נורמטיבי זה מעד עקב פרובוקציה ועל כן אין לשלחו למאסר מאחורי סורג ובריח, מה עוד שהושגה סולחה המשליכה באופן חיובי על הקשר בין המשפחות, ומצדיקה מיתון העונש. הסנגור עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, להימנע ממאסר בפועל, ואף הפנה לפסק דין בו ניתן משקל משמעותי לסולחה בין דוקר לנדקר, ובעקבותיו הסתפק בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.פ. 40127/03) בעונש של מאסר בעבודות שירות.

הנאשם הביע צער רב על מה שקרה, הודה בטעות שלימדה אותו לקח, והצהיר כי לעולם לא יחזור על כך.

6.         המחוקק קבע בסעיף 40ב לחוק העונשין, כי העיקרון המנחה בענישה הוא יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל, ציין בית המשפט העליון (כב' השופט א. רובינשטיין) כי העיקרון המנחה הינו עיקרון הגמול, שהוא בבחינת "כוכב הצפון", אולם בצידו יש להתחשב ביסודות ענישה אחרים.

יישום התיקון לחוק מחייב לבחון את עצם העבירה והעולה ממנה, ורק לאחר מכן את הנסיבות, לצורך קביעת מתחם הענישה. קרי, המתחם נקבע על-פי העיקרון המנחה המבטא את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות ענישה נוהגת ושאר הנסיבות: תכנון העבירה, הנזק, הסיבות לביצוע העבירה, יכולת הנאשם להבין את מעשהו ולהימנע ממנו, ומידת האלימות וניצול הכוח שהופעלו על-ידי הנאשם.

8.         הערך החברתי המוגן הינו שמירת החיים, הגוף והנפש, אותו הפר הנאשם ביד גסה. בענישה הנוהגת בגין דקירת גוף על-ידי סכין קיימים פערים ניכרים (בהתאם לנסיבות המקרה), החל בעבודות שירות ועד למספר משמעותי של שנות מאסר. לדוגמא, בע"פ 5022/01 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 3052/10 - 6 שנות מאסר בפועל; ע"פ 607/07 - שנתיים מאסר בפועל; ע"פ 48/12 - 34 חודשי מאסר בפועל (פסקי דין אלה ניתנו על-ידי בית המשפט העליון). בהינתן מעמד בכורה לשיקולי גמול, מתחם הענישה הינו 40-12 חודשי מאסר בפועל.

9.         כחלק ממתחם הענישה וגזירת הדין יש לבחון נסיבות שונות כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין, המפרט נסיבות לחומרה וקולא. במקרה שלפנינו התפתח ויכוח של מה בכך למגע פיזי של מכות, ונדליזם ולבסוף דקירה. הנאשם הכה ואחר כך הוכה, דמו חמר, הוא עלה לביתו, זרק אבנים, גרם נזק, אך לא הסתפק בכך וחרף ניסיונותיו של יואקים לצננו נטל סכין, ירד מביתו, דקר וגרם נזק חמור לקורבן. אין הצדקה להתנהגות כזו, ולו שעה הנאשם ליואקים ולא לדמו הרותח, יכול היה להימנע מהמעשה.

בצד הקולא נזקוף לנאשם את אורח חייו הנורמטיבי, עברו הנקי, ההבנה המידית כי טעה, פנייתו למשטרה, הודאתו, חרטתו, הסולחה בין המשפחות ותשלום הפיצוי.

העבירה שביצע הנאשם היא חמורה ומדגימה היטב את האיסור החוקי הפסיקתי להימנע מישוב סכסוכים באמצעות סכין, בבחינת ידע נא כל משתמש בסכין כלפי גוף של חברו, כי יגיע מאחורי סורג ובריח. בנוסף לעיקרון הגמול, יש ליתן משקל ליסוד ההרתעה עקב נפיצות התופעה הסכינאית. הנסיבה המקלה העיקרית הינה עצם העובדה כי הנאשם הוכה על-ידי המתלונן ואחיו. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן כה יוצאות דופן, אך יחד עם זאת, בשקלול מכלול הנסיבות ובעיקר הסולחה בין המשפחות אין למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם.

10.        בהתחשב בכל אלה, תוך מתן בכורה לעיקרון ההלימה, אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים בניכוי ימי מעצרו (5.9.12-10.8.12); וכן מאסר לתקופה של 9 חודשים אותו ירצה אם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר יבצע עבירה מסוג פשע.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 17.3.2013 עד השעה 9:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

זכות ערעור לבית משפט עליון תוך 45 יום.

ניתן היום, י"א באדר התשע"ג, 21 בפברואר 2013, במעמד הצדדים.